top of page
behind the scenes
ABOUT
הכל התחיל בזה שניר קיבל הצעת עבודה לא צפויה. ובאופן עוד יותר לא צפוי – הלכנו על זה.
רילוקיישן לא היה בבאקט ליסט שלנו אבל החיים קורים.
אני לא יודעת מה הולך להיות ואיך זה הולך להיראות.
אב ל לראשונה בחיי אני נותנת לעצמי לזרום בלי לנסות לתכנן כל דבר בקפידה (עדיין בגבול האחריות אמא לא לדאוג).
משום מה אני מוכנה לשחרר מכל מה שבניתי בארץ ולהתחיל מחדש. אני מפתיעה את עצמי ונותנת לעצמי ליהנות מזה, ובעיקר לא לחשוב על מה יקרה אם זה לא יצליח (אז חוזרים לתל אביב אז מה קרה).
אני אוהבת לכתוב ולהתבטא ולשתף וזה בדיוק מה שהולך לקרות כאן.
המקום הזה יהיה הראשון שבו אני מביאה את עצמי בכל הרבדים בלי לפלטר כלום תחת ״דמות״ מסוימת. הרעיון הזה מרגש אותי, מסקרן אותי ומפחיד אותי יחד.
אני מזמינה אתכם לקרוא ולקחת חלק בחוויה הזו שאין לי מושג לאן תיקח אותי.
גם איך עוברים מדינה ואיך מרגישים וגם עוד צדדים בי שאני מכירה ואולי לא מכירה.
איפה היוגה נכנסת לתמונה (ספוילר – היא תמיד נכנסת) ובעיקר(!) איפה הקפה הכי טוב כי פאק זה לא פשוט כאן.
נעשה את זה רשמי רק לשניה: אני בר, בת 27.
בשנים האחרונות גרתי בתל אביב ואני מורה ליוגה, חיה ונושמת את העולם הזה כבר מעל ל-6 שנים.
כל חיי עסקתי בגוף ובתנועה אבל כשהיוגה נכנסת לחיי משהו שם השתנה. מצאתי ברעיון הזה, שנכנסתי אליו מתוך העולם הפיזי, שלווה שלא הצלחתי למצוא בשום מקום אחר.
אני לומדת את הפילוסופיה וחיה אותה. משתדלת לעשות את זה מכל מקום על הגלובוס.
בתל אביב פתחתי סטודיו שגם הספקתי לסגור.
באופן מפתיע, הרגשתי הקלה גדולה לסגור ולסיים את הפרק הזה בחיי (אני מתכוונת להרחיב על זה בפרקים בהמשך אז לא עכשיו).
בגדול זה היה שיעור מטורף – למדתי על עבודה לבד, על משמעת עצמית, ובעיקר למדתי כמה הרצון שלי להיות כבר קדימה, גרם לי לעשות דברים מוקדם מדי כשלא הייתי מוכנה (וגם לא הייתי מוכנה להודות בזה).
אני תופסת מעצמי אדם רוחני מאוד אבל (וזה אבל), לא רואים עליי.
אני בחורה של עיר. אל תציעו לי בחיים לבוא לקמפינג, אני אוהבת אופנה, את הקרדשיאנז ופופ טראשי.
לא תראו אותי מסתובבת עם שארוול אבל כן תמיד בטייץ.
אני רחוקה מלהיות היפית אבל אני חיה את השילוב בין רוח לחומר.
החיים לתפיסתי הם השילוב. האחד לא מתקיים בלי השני.
ולחלק שבזכותו הגיעוני עד הלום: ניר.
אנחנו נשואים אבל זה מוזר לי לקרוא לו בעלי כי מבחינתי נשים נשואות הן אוטומטית מבוגרות (לא להיעלב), אני גם לא אקרא לו חבר שלי כי אנחנו לא בני 17 וגם כי התחתנו פעמיים.
בהתחלה לא התחתנו ברבנות אלא חברים חיתנו אותנו ולאחרונה התחתנו שוב בזום במדינת יוטה כדי לקבל את הויזה (אפשר ללחוץ כאן ולקרוא את כל הסיפור שכבר נמצא בפרק 2).
אפילו שאנחנו ממש נשואים כבר מכל כיוון, אני אקרא לו פשוט הבן זוג שלי בסדר?
בן זוגי המתוק שיחיה.
אני שרופה עליו מעריצה אותו ויותר מהכל צוחקת עליו בלי סוף.
חשוב לי להגיד- כל הדברים היפים שאני אומרת עליו הם לא בגלל שהוא הבן זוג שלי, הוא הבן זוג שלי בגלל שאני חושבת עליו את כל הדברים האלה.
חוץ מניר, יש עוד דמות שחשובה מאוד לסיפור של ניו יורק: יובל, החברה הכי טובה שלי.
קשר שקשה להסביר במילים, הקשר הכי ארוך ויציב שיש לי בחיים. כשאמרתי שחברים חיתנו אותנו, התכוונתי ליובל (ויוני).
יובל גרה בניו יורק כבר שנתיים. היא טוענת שבאנו לפה בשבילה אני טוענת שבאנו לכאן למרות שהיא פה.
יש עוד דמויות משמעותיות לסיפורים שלי והן יקפצו לבקר מדי פעם, אני גם יכולה להמשיך לדבר על עצמי אבל נראה לי שנשאיר גם קצת לבלוג עצמו.
לא ככה?
bottom of page