תנו לגור בשקט

טוב מה הגיע הזמן להתייחס לעובדה שכבר עברנו לניו יורק לא?

תראו, עד עכשיו כשהייתי אומרת ׳העיר׳ הייתי מתכוונת לתל אביב אבל עכשיו זה יהיה תמיד ניו יורק בסדר? כי לכתוב ניו יורק בכל פעם זה ארוך לי. 

הנה סיכום השבועיים הראשונים בעיר (אנחנו כבר כמעט בקצב של החיים האמיתיים)

אם אני מקצרת: דירות דירות דירות

איך האמריקאים אוהבים לקרוא לזה כאן: אפרטמנט האנטינג.

זה חתכת עבודה ויותר מהעובדה הזו, נקודת ההתחלה שלנו נמוכה משמעותית מהמתחרים שלנו. תראו, להיכנס לדירה בניו יורק זה קצת כמו להתקבל לקורס טיס. צריך לעבור וועדת חקירה והצלבה של שב״כ, משטרה, כוחות קומנדו והכוח הסודי של מלכת אנגליה.

איך הימים שלי נראים כאן: מתחילה את הבוקר בגלילה מהירה ולא בריאה בכלל גם בסושיאל אבל בעיקר באתרים ואפליקציות שבהם מפרסמים דירות. תוך כדי הגלילה אני שולחת עשרות הודעות למתווכים ולאנשים פרטיים עם בקשה לבוא לראות את הדירה שלהם.

אנחנו מחפשים דירת חדר אחד או בתרגום לעברית דירת שני חדרים כי פה הם לא סופרים את הסלון (חח סלון איזה מילה גדולה ומרשימה לקופסאות גפרורים שאני הלכתי לראות).

זה כל הסלון

חוזרת לסדר היום שלי: אחרי הבוקר הלא בריא ומלא קורטיזול שלי אני מתאפסת וממשיכה ליום שלם מלא בלחץ וקורטיזול. איטס אול אבאוט באלאנס יו גייז.

אבל ברצינות, אני ממשיכה משם ליום של שיחות טלפון, סמסים ומיילים עם מתווכים. התרוצצות בכל העיר בדירות וגם בסידורים בירוקרטיים אחרים שצריך לעשות כי בכל זאת רק הגענו וכל מה שעושים בישראל לאורך שנים אני צריכה לעשות כאן ברגע.

העבודה מול מתווכים היא מצד אחד נוחה כי יש כאן מערכת חוקים מאוד ברורה ולהיות כאן מתווך זו עבודה מסודרת. זה בניגוד מוחלט למה שאני מכירה מהארץ, לא לכעוס עליי, אבל הניסיון שכבר היה לי עם מתווכים תמיד היה גרוע מאוד ועל גבול הלא חוקי. מצד שני זה פשוט מוסיף עוד גורם להתנהל מולו ומונע מאיתנו להפעיל את קסמינו האישיים על בעלי הדירות.

אגב לא חוקי, הנה סיפור:

ביום הראשון שבו הלכתי לראות דירות ועוד הייתי טירונית בתחום, התקשר אליי מתווך בטענה שיש לו דירה שיכולה להתאים לי. הוא שאל אם אני יכולה להגיע עכשיו (כבר מחשיד כי אין כאן לראות דירה מהרגע להרגע. זה רק דרך קביעת חלון זמן מסודר במייל). דווקא התחברתי לגישה היותר ישראלית הזו ואמרתי יאללה מתאים לי והגעתי.

וואלה דירה פגז. גדולה, מוארת, יש מטבח(!!), אזור שאנחנו אוהבים, מרחק סביר מהרכבת, והשוס: 1300 דולר מתחת לתקציב שלנו! אלוהים איזו ברכה נפלה עלינו משמיים ועוד ביום הראשון. הללויה.

המתווך אמר שבעלי הדירה מוכנים לחתום חוזה לשנתיים (פצצה זה אומר שהמחיר הנמוך ישאר לעוד שנה אני באורות).

הסברנו לו שאנחנו חדשים בעיר ועוד אין לנו את כל הניירת הנדרשת אבל שבגדול אנחנו ממש נחמדים, אחראיים, אחד מאיתנו מאוד חתיך ואין סיבה לא לאהוב אותנו.

הוא אמר יאללה חברס, אני מוכן לקדם אתכם על אף ולמרות.

נו בר מתי מגיע הדרופ?

אה טוב ששאלתם הנה:

12 אלף דולר עמלת תיווך מתוכם 3,000 להעברה מיידית כדי שהוא לא יראה את הדירה לעוד אנשים

חחחחחחחחחחחחחח!!!!!!

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חייייייייייייייייים

מי מספר לך???????

טוב ברור לנו שלא נשלם את השוחד המוגזם הזה (זה גם לא חוקי לבקש עמלה מאנשים שאתה כמתווך פנית אליהם אבל לא משנה).

בהיותנו מתחכמים, אמרנו שנמשוך קצת זמן, ניתן לו להתבשל ונמשיך לחפש בלי קשר. הדירה הזו הייתה באמת כל כך טובה שהיינו מוכנים לשלם עמלת תיווך אפילו שלא מגיע לו, אבל בטח לא 12 אלף. חודש אחד של שכירות. גג.

עברו כמה ימים וקצת מרחתי אותו בהודעות. בינתיים, הוא מצא אותי באינסטגרם!! צילם מסך לסטורי שלי!!!!!!! וכתב לי- אני רואה שאתם מחפשים עוד דירות

!!!!!!

אף פעם לא היה לי סטוקר. ככה זה מרגיש?

כןכן חסמתי אותו ברור. 

אז הוא הגיע ללינקאדין של ניר!!!!

אולי לא הייתי צריכה לספר לו שניר חתיך. כנראה בגלל זה האובססיה.

לונג סטורי שורט - לא לקחנו את הדירה הזאת.

לא מעוניינת לשלם שוחד ואחרי המקרה הזה, זה הפך לעניין אפילו יותר עקרוני.

חתיך

אחד הדברים שאני מסתמכת עליהם כאן לרוב זו האינטואיציה שלי ותחושות הבטן.

בגלל שאני לא מכירה את ניו יורק אבל אני כן יודעת איך מתנהלים בחיים בוגרים אז יש לי חוש שאפשר לסמוך עליו, אני מניחה ומקווה שאצל כולנו זה ככה. 

לא רק שהחוש שלי נכנס כאן לפעולה, אלא גם החוש של ניר ואז אנחנו יוצרים סופר חוש. אנחנו חושחש. סליחה.

אניווי, הייתה דירה אחרת שראינו והיא הייתה מהממת ומגניבה ברמות: מחולקת לשתי קומות עם שתי(!!) מרפסות(!!) זה טירוף אין דברים כאלה. הלכנו לראות אותה בשביל הספורט כי היא הייתה מעט מעל התקציב ולא הייתה מכונת כביסה (זה גם עניין פה חברס, לא לקחת את מכונת הכביסה שלכם בבית כמובן מאליו).

כשיצאנו מהדירה המתווך אמר לנו שהמחיר שלה קצת ירד מה שאומר שהיא בול בתקציב (אם מוסיפים עלויות כביסה בחוץ אז קצת מעל אבל לא שללנו). הגשנו את עצמנו למרות שלא היינו מועמדים מתאימים (קרדיט סקור ועניינים), אבל בעזרת טובה ענקית שיובל הצליחה למשוך, אשכרה התקבלנו.

קיבלנו מייל תוך כמה דקות שאומר- ״היי יש לכם 24 שעות לחתום ולהביא 2 צ׳קים״

אבל זה קרה כל כך מהר ולא ציפינו למצוא דירה ביומיים הראשונים אז אמנם היינו מהירים ויש לנו חשבון בנק אבל אין בו עדיין כסף!!

העברת כסף מישראל לפעמים לוקחת זמן אז יצאנו למבצע מקורי ושאפתני: להוציא כסף מזומן מהכרטיסים הישראליים שלנו מהחשבונות הישראליים שלנו, להגיע לסכום שצריך לשלם לבעלי דירה, להפקיד אותו בחשבון שלנו, למשוך את הצ׳קים, לחתום, לשלם וזהו!

קל!!!

העניין הוא שמותר להוציא בכל כספומט 1,000 דולר בפעם אחת, ועד 3000 דולר לאדם ביום. 

לנו יש פחות מ24 שעות להוציא 8000 דולר.

התחלנו לרוץ בין כספומטים בעיר עם כל כרטיסי האשראי שלנו, כמובן שבשלב מסוים נחסמנו כי הבנק בישראל חשד שיש כאן תרמית שגונבת לנו כסף וכו.

בסוף הצלחנו להגיע לסכום.

ברגע שהיה לנו הכל ביד, עצרנו רגע וניסינו להבין מה דחף אותנו לפעול בצורה כזו מהירה ובלי הרבה מחשבה (שילמנו טון כסף על עמלות מהשטות הזאת), לא אופייני לנו.

המתווך שעשה עבורנו את הטובה דרך יובל לחץ עלינו (בנחמדות), לחתום ולהתקדם כי זו דירה שלא היינו מתאימים אליה והוא עשה בשבילנו מאמץ שהוא לא יוכל לעשות שוב.

כשכבר היה לנו את הכסף ואת האופציה לחתום ופתאום מפלס הלחץ ירד, נזכרנו שאולי לא הסתכלנו על הדירה כמו שצריך כי כאמור באנו לראות אותה ׳בשביל הספורט׳ אז אולי פספסנו משהו?

אולי היא קטנה מדי ואנחנו מתבלבלים כי יש שם מדרגות אז זה נראה מרשים?

אנחנו צריכים שתי מרפסות?

כמה קר יהיה עם המרפסות האלה בחורף הקשה של ניו יורק?

יהיה לי מספיק מקום במטבח?

**אי אפשר לחזור לדירה לראות שוב, וסביר שאחרי בקשה כזו יגידו לך חביבי שחרר את הדירה יש מועמדים אחרים שמוכנים לחתום היום.

האינטואיציה של שנינו אמרה שמשהו לא יושב טוב. לקבל החלטה תחת לחץ וחוסר נעימות זו לא הדרך שלנו ואם מצאנו דירה כזו טובה תוך יומיים, כנראה שנמצא אחת נוספת שנרגיש בה יותר בנוח.

אנחנו הרי אלופים בלמצוא דירות ולהפוך אותם לבית - יעידו כל חברינו הקרובים שהיו אצלנו בבית באופן קבוע. כל הדירות שגרנו בהן היו קצת יהלום לא מלוטש, כזה שצריך להסתכל חזק כדי לראות את הפוטנציאל והפכנו אותן להכי טובות והכי יפות והכי נעימות ועכשיו בזמן הכתיבה אני קצת בוכה כי אני נזכרת בבית שלנו בתל אביב ואני מתגעגעת אליו.

כמות הסיפורים היא לא נגמרת ובגדול - יש כאן ימים שאני מרגישה שיש התקדמות ויש ימים שאני מרגישה שזה מרוץ שנועדנו להיכשל בו כי הוא פשוט לא אפשרי (כמהגרים חדשים).

הצורך למצוא מקום להשתקע בו הוא חזק ומאוד בסיסי. לחיות על מזוודות בסאבלט קטנטנה שמצאנו זה אתגר גדול שמגדיל את התחושה הזו של זמניוּת.

הכל זמני. ברור.

אבל הדבר הבסיסי ביותר- בית, עדיין חסר לנו כאן. 

מראש ידענו שאחד האתגרים הגדולים שנתמודד איתם כאן הוא התחושה שזה לא הבית שלנו. זו לא השפה, זה לא הנוף, אלה לא ההרגלים שלנו. אז 4 קירות שאפשר לייצר מהם בית זה חשוב לנו מאוד.

החיים שואפים לאיזון. בסוף זה הכוח הכי חזק. כשאנחנו חיים ארעיות כל כך הרבה זמן, הצורך במקום קבוע רק הולך וגדל ונעשה מהותי ועיקרי הרבה יותר.

כשניסיתי בזמן הזה קצת לחזור לעצמי ולתרגל בסטודיו, נתקלתי בעיקר בכל מיני שיעורים מוזרים והזויים שלא קרובים לתרגול יוגה בשום צורה. כשאני כבר מדברת על בית ועל מקום בטוח, אז סטודיו לתרגל בו הוא אחד הדברים שעוזרים לי לייצר את היציבות הזו וה״כישלון״ (הזמני) למצוא מקום כזה מקשה עליי להרגיש שאני מייצרת שגרה שנעימה לי.

בנוגע לקפה -

אז אני יכולה להעיד על קפה שנמצא סביב הסאבלט שלנו. יש כאן בתי קפה מאוד מוצלחים והרבה מאוד מאוד גרועים.

אני עוברת תהליך מעניין בקפה שלי. אני קצת נטמעת בתוך הקפה האמריקאי. סליחה!!!! פשוט רוב המקומות כל כך גרועים בלהכין אספרסו שאני כבר כמעט באופן טבעי מזמינה קולד ברו.

קולד ברו זו חליטה קרה של קפה שנותנת לו טעם אחר.. אני צריכה להסביר? אני מקווה שמי שקורא את זה מבין קצת בקפה ולא שותה מאצ׳ה שזה דשא בטעם דשא עם קצת תמצית וניל (ותותים?) שהוספתם אתם לא עובדים עליי!!

בכל מקרה הסיבה לקולד ברו היא שקיץ עכשיו וזה בא לי טוב. זה לרוב קליל יותר מאמריקנו קר ולכן גם יש לי קיבולת לשתות אותו כמה פעמים לאורך היום - וזה הכרחי כי משהו צריך לתחזק את רמות הקורטיזול הלא בריאות שאני נמצאת בהן…. רק הלחץ מאיפה נגור ומה נעשה כנראה לא מספיק אז הקפאין בא טו קיק אין.

בנוסף, אני כנראה חיה חסך מסוים כי קולד ברו בתל אביב יקר יותר משמעותית מאמריקנו קר שגם ככה הגיע לגבהים כפרה מה קרה כולה מים ואספרסו בסדר אז הוספתם קרח למה חמש קוביות קרח זה 7 שקלים תוספת? לא משנה. איפה הייתי? אה כן כאן קולד ברו הוא זול יותר מאספרסו ויש מקומות שמוזגים לי אותו ישר מקנקן בריטה כזה!! חחחח!!! זה קורע זה כמו לעשות קפה לקמפינג ולסחוב אז הקנקן פלסטיק לעשות איתו ריפילים לאורך היום.

הקפה המנצח שלי לשבוע:

WatchHouse

גם הקולד ברו וגם האמריקנו כאן טעים מאוד, חלונות לרחוב עם אופציה לשבת עם המחשב (ברגעים אלו יושבת וכותבת פה) ויש כאן אווירת התנשאות מסוימת שמוסיפה ליוקרתיות של הקפה אין מה לעשות קפה טוב צריך צוות עובדים מתנשא. היום הם זכרו את השם שלי (זה מסגיר כמה באתי לפה) אז הם קיבלו ממני דולר! טיפ. כזאת אני תודעת שפע מחלקת לכולם.

זהו לשבוע הזה

קרו עוד מלא דברים אבל נראה לי שיש לכם מגבלת קשב לקריאה בכל זאת דור הטיקטוק.

ביוש

אה!! וואי איך שכחתי איזה קורעת. אמרתי כבר שמצאנו וחתמנו על דירה?